מה משמעות הנבואה שניתנה לשוטים

לפני שבוע טענתי כאן כי התפקיד המרכזי שמייחסים רבני הציונות הדתית לרבי עקיבא בהנהגת המרד נגד הרומאים הופך אותו לאחראי המרכזי לכישלון המרד ואותם לבלתי כשירים להתערב בענייני המדינה. הלקח נראה לי חד-משמעי ומתבקש, אך לא הופתעתי כשקיבלתי כמה תגובות מתלמידי חכמים בני הציונות הדתית שלא חלקו על העובדות אבל הסתייגו מפרשנותן. לדבריהם, אין שום דופי במעשיו של רבי עקיבא ולראיה דברי חכמים ורבנים שראו בו למרות הכל ראש וראשון לחכמים. מכאן, שכדי לשכנע בני תורה באמיתות כלשהן אין די בעובדות היסטוריות מוסכמות, וגם אין די בהיקש לוגי בסיסי שכל ילד יכול להבין, אלא צריך להביא אסמכתאות מדברי חכמים אחרים שראו ברבי עקיבא אסון, וזה מה שאנסה לעשות בחקירה שלהלן.

ראשית, אין ספק שהקנון הרבני לדורותיו רואה את רבי עקיבא נקי וזך בפרשת המרד וכישלונו. יתרה מזו, פה ושם אף מפוזרים בחצי פה רמזים כאילו חזה רבי עקיבא סכנה גדולה יותר לקיום האומה, וסבר כי מרד שיביא למיליון הרוגים והרס הישות המדינית היהודית בישראל ופיזור תפוצות ישראל בעולם למשך אלפיים שנה הוא דווקא רווח והצלה לאומה. כלומר הם מייחסים לרבי עקיבא ראייה נבואית שמעבר להבנת בני תמותה רגילים.

בה בעת, דבר אחד לא ניתן לומר על קדמונינו – שהיו תמימים או טיפשים. ספרות חז"ל מלאה ברמזים כי דעתם של רבים לא היתה נוחה מעמדתו של רבי עקיבא. את הביקורת הציגו בד"כ במרומז ובאופן מובלע, והבולט במתנגדים שהוזכר בשמו היה דווקא חכם לא ידוע במיוחד בשם רבי יוחנן בו תורתא. "רבי עקיבא כשהיה רואה את בן כוזבה (בר כוכבא) היה אומר: זהו המלך המשיח. אמר לו רבי יוחנן בן תורתא: עקיבא, יעלו עשבים בלחייך, ועדיין בן דוד לא יבוא". [ירושלמי תענית ד:ה].

גם בקרב רבני הגליל היתה התנגדות לעמדת רבי עקיבא, ורבי יהושע בן חנניה המשיל את המשל הבא ללמד מדוע מרד ברומאים יהיה מעשה שטות: "ארי טרף טרף ועמד עצם בגרונו. אמר: כל מי שיבוא ויוציאו – אתן לו שכרו. בא קורא מצרי שמקורו ארוך, נתן מקורו לתוך פיו, והוציא את העצם. אמר לו: תן לי שכרי. אמר לו הארי: לך והיה משתבח ואומר: נכנסתי לפי ארי בשלום ויצאתי בשלום – ואין לך שכר גדול מזה". [מדרש בראשית רבה]. כלומר, אמר רבי יהושע, שרדנו מרד אחד ברומאים לפני 70 שנה במחיר שריפת בית המקדש, ועדיין יצאנו בשלום מפי הארי, אז בואו לא נצא למרד נוסף.

שיטה ידועה בכתבים להביע מורת רוח או להעיד על מחלוקת בלתי פתורה שיש בה דם רע, היא שימור סיפורים קטנים ומרושעים או פרטים שוליים שיש בהם לקעקע את הנראטיב הרשמי המושלם. במקרה רבי עקיבא מובאת עמדה כזו באמצעות שלל מעשיות קטנות ותמוהות על עושרו הלא מוסבר, על חיבתו לנשים יפות וצעירות, ואפילו עדותו המוזרה כי לפני שנהיה לתלמיד חכם מצא מת בדרך וגרר אותו ארבעה מילין לקבורה.

אבל צמד הסיפורים המפליל ביותר לדעתי בהיבט הזה הוא כיצד נהג רבי עקיבא איפא ואיפא במצוות ביקור חולים. בנדרים מ' א' נכתב: "מעשה בתלמיד אחד מתלמידי רבי עקיבא שחלה, לא נכנסו חכמים לבקרו, ונכנס רבי עקיבא לבקרו, ובשביל שכיבדו וריבצו לפניו חיה, אמר לו: רבי, החייתני! יצא רבי עקיבא ודרש: כל מי שאין מבקר חולים – כאילו שופך דמים". נראה שאין מסר ברור ויפה מזה עד שנתקלים בסיפור הבא: "כשהיה שמעון בנו של רבי עקיבא חולה, לא ביטל מבית המדרש שלו, אלא פיקדו ביד שלוחין. בא הראשון ואמר לו: נטען, אמר להם: שאלו. בא השני ואמר לו: הכביד, החזירן לתלמוד תורה. בא השלישי ואמר לו: גוסס, אמר להם: שאלו. בא הרביעי ואמר לו: השלים. עמד וחלץ את תפיליו וקרע את בגדיו, ואמר להם: אחינו ישראל שמעו, עד כאן היינו חייבין בתלמוד תורה, מכאן ואילך אני ואתם חייבין בכבודו של מת". [שמחות, ח' יג'].

יטענו הטוענים כי במקרה של בנו חזה רבי עקיבא מראש כי דינו למות ולכן העדיף ללמוד תורה מאשר להידרש למצוות ביקור חולים שאין תועלת בצידה. אבל דווקא אפולוגטיקה מהסוג הזה המייחסת לרבי עקיבא כוחות לחיזוי העתיד, מסבכת אותו עם הטענה שתועלה מיד בהמשך. כך גם המעשייה עם אשת טורנוספורוס שבאה לפתות אותו ורבי עקיבא מחייך לעצמו כי הוא רואה לעתיד לבוא ויודע שהיא עתידה להתגייר ולהינשא לו לאשה.

רבי עקיבא טעה  – ע"פ דעת תורה

למרות כל המובאות האלו, ועוד רבות ודומות שניתן לקושש, ברור שצריך הרבה יותר מזה כדי לשנות דעתם של מאמינים. כדי לשכנע בעניין כה טעון נחוצה אמירה הלכתית ברורה וחד משמעית מפי חכם מצמרת הטבלה. ובכן, ישנה אמירה כזו בנמצא, והיא מופיעה כמה דורות אחרי החורבן הנורא שהמיט רבי עקיבא על הארץ, מפי גדול הדור של אותם ימים רבי יוחנן.

"אמר רבי אבדימי דמן חיפה: מיום שחרב בית המקדש ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לחכמים". [בבא בתרא, יב' א']

"אמר רבי יוחנן: מיום שחרב בית המקדש ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לשוטים ולתינוקות". [בבא בתרא, יב' ב']

הדיון אינו מגיע ברצף אחיד אלא מפוזר בשני פרקים, אבל השימוש הזהה בנוסח "מיום שחרב בית המקדש ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה ל…" אינו מותיר ספק שאמירת רבי יוחנן ניתנה בתשובה לקביעתו של רבי אבדימי דמן חיפה. אתה אומר נבואה לחכמים? אומר גדול הדור לחכם הצעיר, אז אני אומר לך שאתה מדבר שטויות. ומדוע נדרש רבי יוחנן לאמירה כה נחרצת ובוטה שכמוה כסטירת לחי על פניו של רבי אבדימי דמן חיפה, אם לא כדי לגדוע נטיית לב רווחת בקרב חכמים לראות בעצמם את נושאי דבר השם בהיעדרם של נביאים בסביבה. זאת ועוד, כיצד הגיע למסקנה כה חד משמעית וברורה, אם לא היו הוא עצמו ובני דורו עדים לאסון הנורא שהביאה נבואת חכמים על עם ישראל פחות משלושה דורות לפני כן.

קביעתו של רבי עקיבא לגבי בר כוכבא היתה בבסיסה יומרה נבואית. הוא הביט אל פני הנצח וראה את בר כוכבא כמלך המשיח. הוא לא הציג אסמכתאות מהמקורות לקביעתו וגם לא נדרש לפלפולים שבזכותם יצא שמעו ברבים. הוא פשוט ידע. גם הסיפורים על כושרו לחזות את העתיד שהבאתי קודם לכן, והפרשנות המאוחרת שהעניקה לו את היכולת לחזות את העתיד ולהעדיף ביודעין שואה על פני התנהלות זהירה, מייחסים לו כוחות חיזוי ונבואה.

את הנטייה המסוכנת הזו רצה רבי יוחנן לגדוע באבחת אמירה, והצליח. הביטוי שטבע הפך למטבע לשון שגור בפי כל בימינו. כל פרשן כדורגל שנדרש לחזות כיצד יסתיים המשחק יצטנע בחיוך ויאמר, "טוב, כולנו יודעים למי ניתנה נבואה מיום שחרב בית המקדש…" ואז כמובן לא יתאפק ויחזה את התוצאה. תאוות ההימור היא יצר רע שרבים וגדולים כשלו, נכשלים ועוד ייכשלו בו.

כיצד נבואה והימורים כרוכים במעשיהם של מקצת מרבני הציונות הדתית, וכיצד הם שוגים בפרשנות לדברי מורם ורבם הראי"ה קוק זצ"ל בנושא הנבואה נרחיב, בעזרת השם, בשבוע הבא.

שבת שלום.

* אשמח לכל הערה, וגם לדברי ביקורת. באפשרותכם להגיב, גם בעילום שם אם תרצו, בסוף המאמר.

3 תגובות בנושא “מה משמעות הנבואה שניתנה לשוטים”

  1. 1. המשל של הארי והציפור – ספקולציה.
    2. שני הסיפורים על חולים ורבי עקיבה והטענה שר' עקיבה נהג איפה ואיפה במקום להסביר ולהתאים בין 2 הסיפורים – שזו דרכה של הגמרא בד"כ, אתה פשוט מלכלך על רבי עקיבה.
    3. גם הרמב"ם גורס שרבי עקיבה צדק כשאמר שבר כוכבה הוא המשיח.
    4. אתה כותב באופן עקבי באתר של הרב שרקי אבל לא נראה שאתה מכיר את תורתו בכלל ואתה בא רק כדי להגיד את דבריך.
    הרב שרק מתייחס בהרחבה לנושא המרד ורבי עקיבה, במהלכים מורכבים שזה לא המקום לפרט. אבל אני אדביק לפה אחד מסיכומי השיעורים. משער שזה יענה על חלק מהטענות שלך.
    ———

    מרד בר כוכבא

    יתכן מאוד כי רק אדם גדול כמו רבי עקיבא הבין מהי האחדות האמיתית בין הקודש לבין החיים. הדבר בא לידי ביטוי בתמיכתו של רבי עקיבא בבר כוכבא ובמרד נגד הרומאים (ירושלמי תענית כד.). למעשה המרד ברומאים הוכן מבחינה פוליטית / מדינית על ידי רבי עקיבא. בר כוכבא לא היה תלמיד חכם ואילו רבי עקיבא היה גדול הדור, ולמרות זאת רבי עקיבא היה נושא כליו. ומצאנו גם שרבי עקיבא אמר על בר כוכבא שהוא מלכא משיחא – שהוא ראוי להיות המלך המשיח. רבי עקיבא ראה ערך משיחי בהתעוררות הלאומית שיצר המרד. לא כולם ראו את הקדושה שהיתה במרד, אך רבי עקיבא הראה להם את הקדושה.

    [בר כוכבא גם גמל לרבי עקיבא על תמיכתו בו, על חלק מהמטבעות שנמצאו מתקופת בר כוכבא מוטבעים ארבעת המינים: אתרוג אחד, לולב אחד, הדס אחד וערבה אחת. זוהי לא ההלכה, אלא שיטת רבי עקיבא במשנה. רבי עקיבא הדפיס את הספרים שלו על המטבעות של בר כוכבא]

    במדרשי חז"ל השונים מופיעים סיפורים רבים על רבי עקיבא שביקר בקהילות יהודיות בכל רחבי הארץ וגם בחוץ לארץ, כגון דגניה ונהרדעא. רבי עקיבא הסתובב בכל המקומות בהם יש יהודים על מנת להכין את המרד. הוא הקים גיס חמישי בתוך האימפריה הרומאית. גם בהגדה של פסח מופיע הסיפור המפורסם:

    מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא ורבי טרפון שהיו מסובין בבני ברק, והיו מספרים ביציאת מצרים כל אותו הלילה, עד שבאו תלמידיהם ואמרו להם: רבותינו, הגיע זמן קריאת שמע של שחרית.

    בני ברק היתה עירו של רבי עקיבא. וצריך לברר מדוע באו גדולי הדור דווקא לביתו של רבי עקיבא הצעיר (שכן רבי אליעזר ורבי יהושע היו רבותיו של רבי עקיבא), לכאורה היה רבי עקיבא צריך לבוא למקומם? ועוד צריך לברר מדוע התלמידים עמדו בחוץ במשך כל הלילה, מדוע לא נכנסו לשמוע שיחת תלמידי חכמים, ועוד גדולי האומה?

    אלא יש להבין שחמשת החכמים עסקו ביציאת מצרים שלהם, בתכנון המרד ברומאים. זו הסיבה שהם באו למקומו של רבי עקיבא, שהיה מיוזמי וממתכנני המרד. וזו גם הסיבה שהתלמידים היו בחוץ כל הלילה, שכן הם שמרו שלא יבואו רומאים או מלשינים. והם ישבו עד שבאו התלמידים ואמרו להם שהגיע זמן קריאת שמע של שחרית, כלומר עלתה אילת השחר שהיא סימן לגאולתם של ישראל.

    עשרים וארבעה אלף תלמידים

    רבי עקיבא שילם מחיר כבד על המרד. עשרים וארבעה אלף מתלמידיו נהרגו בקרבות עם הרומאים. תלמידי רבי עקיבא היו ככל הנראה הכוח המרכזי שלחם ברומאים, ולכן המספר הגבוה של ההרוגים. בגמרא לא מופיע במפורש שתלמידי רבי עקיבא מתו במרד, אלא נאמר (יבמות סב:):

    אמרו: שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא מגבת עד אנטיפרס, וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה בזה, והיה העולם שמם עד שבא רבי עקיבא אצל רבותינו שבדרום ושנאה להם: רבי מאיר ורבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע, והם הם העמידו תורה אותה שעה. תנא: כולם מתו מפסח ועד עצרת. אמר רב חמא בר אבא ואיתימא רבי חייא בר אבין: כולם מתו מיתה רעה. מאי היא? אמר רבי נחמן: אסכרה.

    בגמרא נאמר שהם מתו מיתה רעה, אך לא מוסבר באיזו מיתה רעה. רבי נחמן אומר שמיתה רעה היא אסכרה, שהיא מן מגפה, כיון שבדרך כלל כאשר אומרים מיתה רעה מתכוונים למגפה זו, אך אין זה מחייב. מה עוד, שמצאנו במקומות רבים בגמרא (בבא קמא נא. סנהדרין מה. ועוד) שלומדים מהפסוק: "ואהבת לרעך כמוך" – ברור לו מיתה יפה, שאינה מבזה את המת. ומכאן ניתן להסיק כי מיתה רעה, שכן מבזה את המת זו מיתה בחרב. כלומר, ניתן ללמוד מהגמרא שעשרים וארבעת אלף תלמידי רבי עקיבא מתו בחרב במרד ברומאים. בנוסף מצאנו באיגרת רב שרירא גאון שהוא כותב שתלמידי רבי עקיבא נהרגו בשמד. ובכל מקום שמצאנו שמד בתקופת הגאונים, הכוונה היא למרד בר כוכבא.

    למרות שאיגרת רב שרירא היא מקור יחיד לכך, מצאנו עוד רמזים בגמרא לכך שתלמידי רבי עקיבא מתו במרד. הגמרא (מועד קטן כא:) מספרת:

    מעשה ומתו בניו של רבי עקיבא. נכנסו כל ישראל והספידום הספד גדול. בשעת פטירתן עמד רבי עקיבא על ספסל גדול ואמר: אחינו בית ישראל שמעו, אפילו שני בנים חתנים מנוחם הוא בשביל כבוד שעשיתם.

    בניו של רבי עקיבא, שמן הסתם היו גם תלמידיו מתו. רבי עקיבא כנראה התרגש מרוב האנשים שבאו לנחמו, ואמר שאפילו אם בניו היו חתנים הוא היה מנוחם. ללא ספק אמירה תמוהה ביותר. אלא שרבי עקיבא רצה לומר שכיון שהמלחמה ברומאים היא מלחמת מצוה, הרי יוצאים למלחמה גם חתן מחדרו וכלה מחופתה. ואמר רבי עקיבא שאף אם בניו היו חתנים שנהרגו במלחמת המצווה הוא היה מנוחם מן העם הגדול שבא לנחמו. וכן מצאנו שהגמרא מספרת (מועד קטן כח:):

    תנו רבנן: כשמתו בניו של רבי ישמעאל, נכנסו ארבעה זקנים לנחמו: רבי טרפון ורבי יוסי הגלילי ורבי אלעזר בן עזריה…. נענה רבי עקיבא ואמר (זכריה יב, יא): "ביום ההוא יגדל המספד בירושלים כמספד הדדרימון בבקעת מגידון". ואמר רב יוסף: אלאמלא תרגומיה דהאי קרא לא הוה ידענא. מאי קאמר? בעידנא ההוא יסגי מספדא בירושלים כמספדא דאחאב בר עמרי דקטל יתיה הדדרימון בר טברימון, וכמספד דיאשיה בר אמון דקטל יתיה פרעה חגירא בבקעת מגידו. והלא דברים קל וחומר: ומה אחאב מלך ישראל שלא עשה אלא דבר אחד טוב דכתיב (מלכים א כב, לה): "והמלך היה מעמד במרכבה נכח ארם", כך בניו של רבי ישמעאל על אחת כמה וכמה.

    רבי עקיבא מקשר בין מיתתו של אחאב במלחמה מול ארם, לבין מיתת בניו של רבי ישמעאל. המעשה הטוב שעשה אחאב היה, שהוא לא נשאר מאחור, אלא נלחם בחזית. והוא לא ירד מהמרכבה למרות שידע שהדבר עלול להביא למותו. וכפי שאחאב מת במלחמה, כך מתו גם בניו של רבי ישמעאל במלחמה עם הרומאים. גם הפסוק שהביא רבי עקיבא מספר זכריה מדבר על המספד הגדול שעתיד להיות בירושלים לאחר מות משיח בן יוסף. כנראה שרבי עקיבא בחר דווקא פסוק זה על מנת לרמוז על בר כוכבא, שהוא ראה בו משיח.

    למרות שרוב חכמי ישראל נטשו את בר כוכבא לאחר שראו שהוא אינו תלמיד חכם, הרי רבי עקיבא נשאר לתמוך בו עד שבר כוכבא נהרג. רבי עקיבא לא התיאש ולא פחד גם למסור את נפשו, כיון שהוא ידע שזו היא הדרך הנכונה של העבודה המשיחית.

    שאלה: מדוע רבי עקיבא תמך בבר כוכבא ובמרד חסר סיכוי?

    תשובה: המרד לא היה חסר סיכוי. בספרי ההיסטוריה מסופר על לגיון רומאי שלם שנכנס לשטח שהיה בשליטתו של בר כוכבא, ולא חזר משם אף חייל. היו סיכויים סבירים לניצחון במרד. יש הטוענים שאם רבי עקיבא לא היה תומך במרד ומעוררו, ייתכן ולא היה כל העם יוצא לגלות. רעיון זה מופרך מעיקרו. המרד היה הכרחי לפני הגלות. אם המרד לא היה מתקיים יתכן והגלות היתה מכלה את עם ישראל. המרד ברומאים נתן לעם את הכוח להמשיך ולשמור על זהותו העצמית כאומה. בעצם תמיכתו של רבי עקיבא במרד הוא הקים את מדינת היהודים.

    נלקח מ.
    http://ravsherki.org/index.php?option=com_content&view=article&id=1546:15461546-1546&catid=156&Itemid=100513

    1. יהודי יקר,
      תודה על תגובתך. אני מכיר מקצת מהדברים שהבאת ועל האחרים שהם חידוש עבורי שוב תודה לך.
      הבאת בתגובתך מדברי רבנים שנועדו כולם לחזק תזה מסוימת. אני מכיר את דרכה של הרבנות להביא מובאות ולדרוש על מעשים ודברי אגדה כדי לבנות תמונת עולם מסוימת שפרטיה לכאורה מתחברים זה לזה ויוצרים מבנה קשיח שלא ניתן לערערו, לכאורה. אבל שיטה זו שאינה כפופה לשום לוגיקה או שיטת ניתוח אחידה בעלת כללים ברורים ומחייבים פותחת פתח לפרשנויות אלטרנטיביות. ולראיה, ראה איזה פירוש שונה בתכלית נותנים אחינו החרדים לסיפור רבי עקיבא ותלמידיו.
      אני בכוחי הדל מבקש לדרוש על אותו קורפוס של מובאות מתוך מחשבה חופשית שאינה מחויבת לפרשנות הרבנית. גם אני מנסה לבנות מבנה שחלקיו יתמכו זה בזה ויעמידו מסקנה מסוימת מתוך עצם התחברותם. וודאי שהמבנה שלי עדיין רעוע ורפה יחסית למבנים הרבניים, שנבנו לאורך מאות שנים, אבל עם הזמן, ככל שיתרבו חושבים חופשיים כמוני שימצאו עניין בטקסטים היהודיים לכשעצמם, מעצם היותם פיסה מעברנו ועדות להלוך רוח ומחשבה של דורות קודמים, ומעצם היותם בעלי יופי וחכמה כה רבים, תלך ותתעצם הפרשנות הלא רבנית וסופה שתאפיל זו הרבנית, שליקויה רבים מספור. כך לדוגמה הניסיון המאולץ למצוא היגיון ומטרה במעשה רבי עקיבא במקום להודות על המובן מאליו שהוא פשוט טעה, רק מחליש את הרבנות ומערער את האמונה במקום לחזק אותה.
      כל מה שכתבתי בספרי "בהכירי" ובפוסטים הנלווים הוא אטיוד ראשוני. מעבדה בניסוי וטעיה. הבה נקווה שנזכה כולנו לראות דרשנות חופשית מעין זו צוברת חסידים והשפעה שכן בסופו של דבר היא רק תשפיע לטובה על היהדות כולה ובעיקר על הרבנות שזקוקה לניעור רציני.

  2. נעם ידידי, כל כך כיף לקרוא אותך. ברור לקריאה ומעמיק. אתה עושה שימוש מיוחד בשפה העברית שזה תענוג. תודה לך.

סגור לתגובות.